בילגוראי

שטטל המסחר

כפר מימי הביניים ליד לובלין, הקהילה היהודית של בילגוראי התפתחה בסוף המאה ה -16. היא הבחינה את עצמה במסחר ובתעשייה היצרניים שלה, ובאמצעות הדמויות הספרותיות הגדולות שילדה. קהילה קטנה, המונה 3,486 יהודים מתוך סך של 5,311 בשנת 1897, בילגוראי עשה רושם מתמשך יותר מכפי שמספרם היה אפשרי.

ניצול נזכר:

"באמצע העיר היה השוק, מוקף מכל ארבעת הצדדים בבתים וחנויות יהודיות, שם עמדו הסוחרים היהודים ועסקיהם המתינו ללקוחות... ליד החנויות ישבו סוחרות יהודיות עם פירות טובים שונים..."

יום חמישי היה יום שוק עבור בילגוראי וכל מיני סוחרים וקונים ירדו לכיכר השוק כדי לבצע רכישות השבוע.

באופן מוזר, אחד של שטטל המוצרים החשובים ביותר היו המסננת. החל מהמאה ה -19, כאשר הייצור התעשייתי המודרני פלש לנוף הפולני, יהודי בילגוראי שכבר היו בעלי כישורים כבעלי מלאכה וסוחרים הקימו מרכז חיוני לייצור, עיבוד וייצוא מסננות לשווקים בהונגריה, רוסיה וגרמניה. אף על פי שכמה אנשי עסקים הרוויחו הון הגון מתעשיית המסננות, הרוב הגדול של היהודים נותרו עובדי מפעלים עניים, רבים מהם התרכזו בעולם היידיש של בריק-גז (רחוב גשר) במרכז העיר.

בשנת 1909 הקימה משפחת קרוננברג חברת דפוס גדולה, שהפיקה כרכים של יצירות עבריות ויידיש - דתיות וחילוניות כאחד - לייצוא לקהילות שמסביב. בשנת 1927 נוספה הוצאה לאור על מנת להפיץ את יצירותיהם של רבנים בולטים.

לאחר מלחמת העולם הראשונה, כאשר עוני וקשיים כלכליים היו בסדר היום, יהודים עמידים ובעלי תושייה התכנסו מחדש והתמקדו את מאמציהם בטקסטיל (בעיקר אריגת שיער סוס) ובתעשיית עצים חדשה, והקימו שתי מנסרות ביערות מחוץ לעיר. באותה תקופה ארגנו יהודי בילגוראי, כמו גם קהילות יהודיות אחרות, שירותי רווחה רבים, חברות סיוע הדדי, גילדות הלוואות ללא ריבית ושלושה בנקים יהודיים על מנת לענות על צרכיהם של שטטל.