השורשים: בית כנסת וטקסטים

לא משנה היכן התיישבו יהודים ברחבי העולם בתפוצות, הם הביאו איתם כמעט את אותו אוסף של חפצים דתיים חיוניים ומרכיבים אחרים, ויהודי אשכנזים במזרח אירופה לא היו יוצאי דופן. הם נשאו איתם את הטקסטים המקודשים שלהם, שעזרו להם לפרש את העולם בו הם חיים במסגרת החוקים והחוכמה של המסורת. הם הביאו איתם את תורה (צעצוע ביידיש), חמשת מגילות הטקסטים המקראיים (מה שמכונה גם הפנטטאוך), ו תלמוד טקסטים המספקים פרשנויות רבניות לתורה ומרחיבים את חוקיה הרבים. טקסטים אלה, בכתב יד על קלף, היו סחורות קדושות וסופר מיוחד (סויפר) היה אחראי על העתקתם כמו גם על הפירושים הרבניים החדשים יותר שנוספו. פעילותו של הסופר נתפסה תמיד כמשימה דתית עצמה שלשמה נדרש סופר להתאמן לא רק באמנות הקליגרפיה - לדיוק הטקסט ולהעתקה האמנותית - אלא גם להבין ולהעריץ את המשמעות האמיתית של המילים.

חשוב לא פחות ליהודים המבקשים לשחזר את תרבותם ואת מסרותיהם הדתיות בגלות היה מוסד בית הכנסת (בית הכנסת ביידיש), שחידש על ידי יהודים כדי לשמש כמחליף למקדש המרכזי שנהרס על ידי הרומאים בירושלים בשנת 70 לספירה. בית הכנסת, (מילה ממוצא יווני, ידוע בעברית כ- בית מדרש (בית הלמידה), או בית כנסת (בית ההתכנסות) היה צורה חיונית של ארגון פנימי ליהודים בכל מקום. בית הכנסת תמיד סיפק הקשר חברתי וקהילתי בו ניתן לחקור ולפרש את הנושאים האינטלקטואליים הרבים והתכתיבים של היהדות, כמו גם מקום להתכנס, להתפלל ולאסוף כוח רוחני וביטוי רגשי. הדגש היהודי על למידה, דיון, ניתוח, הרחבה וניתוח אינטלקטואלי מורכב של רעיונות וטקסטים דתיים היה בבית הכנסת, ואופן ההתמודדות עם טקסטים יהודיים ורעיונות יהודיים הורחב עד כן כוורות, האקדמיות היהודיות המיוחדות ללמידה דתית פורמלית שנוצרו בכל המרכזים הלימודיים של התפוצות.

שינויים ורציפות

למרות שמסורות דתיות מעצם הגדרתן סטטיות למדי ומושרשות במוחם של הקבוצה, הדת היהודית ומסרותיה שילבו גם אפשרויות דינמיות וניתנות להתאמה. נסה לדמיין את עצמך במזרח אירופה של תחילת המאה ה -19 כשאתה קורא את המכתב הדמיוני הזה בין שני יהודים דתיים כשהם מתמודדים עם השינויים הסוחפים של התקופה:

חבר יקר,

אני כותב לך אחרי שתיקה של שנים רבות. מאז שמשפחתך עזבה את פולין בימי ילדותנו, לא שמתי עליך עיניים ולא בחרתי לכתוב לך על חיי. עכשיו, ערב חתונתו של בני הבכור, אני רוצה לשבור את השתיקה, בתקווה ללמוד על גורלך בארץ ישראל הקדושה וכדי שתוכל לחלוק את שמחתי. יש כל כך הרבה מה לספר, שלא היית מזהה את המקום הזה.

אני תוהה אם היו לך חדשות על החיים שלנו כאן. החיים הפכו מורכבים משמעותית והקהילה מחולקת יותר מאז ימי ילדותנו. ה ואעדשהיה פעם בורר בכל החלטות היבוא בקהילה היהודית, ואשר היה אחראי לגביית מסים ויישוב סכסוכים, כבר לא. בשנת 1764, ממשלת פולין החליטה שאין לה שימוש ב- ואעדומאז החיים היהודיים נקרעים לשניים על ידי קרע גדול. קבוצות רבות ושונות רוצות כעת להוביל את הקהילות שלנו, והאח מחולק נגד אח, אב מחולק מבן. המרירות והכעס שחשים המפלגות היריבות גדולים, ומנהיגי שתי הקבוצות, חסידים ו מיטנגים, להחליף מילים כועסות באופן קבוע.

האם אתה יודע על כל זה? מישהו תיאר לך את זה? המנהיג הגדול הראשון של החסידים היה ישראל בן אליעזר, איש המכונה בעל שם טוב (אדון של שם טוב). הבעל שם טוב משך תלמידים רבים בפולין וליטא, כולל אותי. התרגשתי מהתפיסה שלו שאפשר למצוא את אלוהים בקלות רבה יותר בשמחה מאשר בסבל, ושהכחשת התענוגות הארציים אינה ערובה לשמיים. לאדמו"ר זה היה אישיות אדירה ועצומה, ורבים נהרו לשולחנו לדברי חכמה כל אחד שבאס. ב שלשודות (סודה שלישיט בעברית), הארוחה השלישית של השבת, ביקרנו בשלו טיש (שולחן), וזה כאשר כל תלמידיו מתאספים כדי לשמוע את דברי חוכמת הגדול צדיק (אדם צדיק). בידיעה על קרבתו לממלכות הגבוהות יותר, התלמידים האחרים ואני מיהרנו לצדו בתקווה לחלוק חלק מהאוכל שהוא נגע בו. זה צדיק היה שם גם כדי לעזור לנו עם הצרכים האחרים שלנו.

אם הייתה לנו שאלה, בין אם מדובר בספק רוחני או סתם חוסר ודאות, היינו יכולים ללכת אליו, והוא היה עונה בשמחה. מכיוון שרובנו לא יכולנו להרשות לעצמנו את המותרות להישאר ליד של צדיק לצד כל הזמן, מכיוון שאנחנו צריכים להתפרנס לעצמנו, הקפדנו לנהור אליו במהלך החגים, זמנים של חובה רוחנית גדולה ביותר. יש לו כמה תלמידים שעוקבים בעקבותיו. אני יודע שכאשר אנשים מבקרים באלה צדיקים הם מביאים א קוויטל, פתק נייר שעליו מוזגים את כל הקשיים של הרגע. הם מגישים אותו לצדיק בתקווה לקבל ממנו ברכה. בידיעה על הצורך של הצדיק לפרנס גם את משפחתו, אנו מלווים את קוויטל עם קצת כסף.

ה מיטנגים כיום מאורגנים גם כקבוצה, והם רוצים לקיים רק דרכים ישנות ומסורתיות. הם מוצאים את האדמו"רים החסידיים וחסידיהם אנטי-אינטלקטואליים, אנטי-רציונליים, ומקדמים את "פולחן" מנהיגיהם. בקיצור, בעיני המתנגים, אנחנו החסידים הם אלילים. הם שרפו את הספרים שלנו, הניחו עלינו הרם (איסור) ויצירות כתובות שמבטלות אותנו כשרלטנים. המנהיג החשוב ביותר של המטנגים הוא הגאון מווילנא, שזוכה לשבחים אוניברסליים כמלומד גדול, ללא קשר לאיזה צד של הדיון הוא. אני מתאר לעצמי שייקח עוד זמן עד שאחרים יראו בנו יהודים טובים ונאמנים, ויעצרו את הקרע הזה שגדל בינינו.

אף על פי כן, למרות שהרבה השתנה, הרבה נשאר אותו הדבר. בין אם חסיד או מיטנאג, לימוד התורה הוא עדיין נוכחות מרכזית בכל חיינו. יש ללמוד את התורה, את התלמוד ואת כל ספרי הקודש שלנו. כולנו עושים קצת אבל אנחנו לא ממש בקיאים. רבים מאיתנו אינם משכילים, ואינם יכולים לעסוק בלימוד כזה, אך חלקם מתכנסים ישהיבים ללמוד. לבן שלי יש ראש טוב על כתפיו ועכשיו הוא ישקוף סטודנט. משפחתה של הילדה שאליה הוא מתחתן תצטרך לפרנס אותו, מכיוון שאני בקושי יכול לעשות את זה. אבל יש לנו מזל, מצאנו משפחה כזאת, והרבנים בתוך ישקוף המליץ על בני כמלומד טוב.

מסתובבים בעולם במשך שנים כה רבות מאז חורבן בית המקדש בירושלים, לימוד התורה אפשר לנו להיות מי שאנחנו - יהודים - בכל מקום שנמצא. התורה כתמיד ממשיכה להגדיר את חיינו בכל דרך אפשרית. כאנשי הספר, אנו ורבנינו מבלים את חיינו בהתעסוקות בספרי הקודש שלנו ולמידה מהחוקרים הגדולים הרבים שפירשו אותם. התלמוד והתורה הם חיים תמיד, הולכים וגדלים. כל אחד מהחוקרים והפרשנים הללו הציע חזיונות משלו בתוך דפי התלמוד. כיום, כל עמוד בספר נראה כמו דיאלוג מתמשך בין הדורות.

בשלנו ישקוף אנו תמיד שומעים ציטוטים של לפחות שלושה חוקרים, כולם מתייחסים אליהם כאל משואות אור בחושך הגלות. עבודותיהם נלקחות ונלמדות ברציפות. הראשון הוא רש"י הגדול, שפירושו הקיף את כל התורה והתלמוד. עזרתו בפענוח השפה והמטאפורה המורכבת של שני הספרים הללו, ובמתן פרשנות מאירה לאורך כל הדרך, מקל על הנטל שלנו במידה ניכרת. כמו כן, הרמב"ם, משה הרמב"ם, מנחה אותנו מבחינה משפטית ופילוסופית. שלו משנה תורה הוא עדיין הטקסט הראשון שאנו פותחים אחרי התורה, תמיד, ואנו בוחנים את פירושו הברור והמדויק המפרק רבים מהקשרים בטקסטים. ושל רמב"ם מורה נובוכים (מדריך למבוכים), למרות שקשה יותר לנתח אותו, אומרים שהוא נחמה למוטרדים רוחנית. לבסוף, רבי יוסף קארו, מחבר הספר שלחן ערוך, מדברים כעת על המארגן הטוב ביותר של הפרשנויות שלנו הלכה, ההתנהגות שנקבעה בכל מצב אפשרי.

אני, שלא יכול ללכת ל ישקוף להישאר בעיר שלנו ולבלות חלק מהיום שלי בית מדרש - בית מדרש (יידיש). הוא משרת מגוון מטרות: זהו מרכז החיים הדתי המקומי שלנו, וגם מקום למצוא בו יהודים אחרים. חלקם לומדים שם כל היום, אך רובם באים למלא את מצווה התפילה שלוש פעמים ביום. אנו מדקלמים שחרית (תפילת הבוקר) הדבר הראשון בבוקר, מנחה אחר הצהריים, ו מעריב בסופו של דבר, עם דיון בין השניים האחרונים. אני מבקר רק את הגדולים ישקוף בזמנים שבהם תלמידים מכל הסביבה באים ומתאספים, נמשכים לפיתוי של המלומדים הגדולים המלמדים כאן. אבל לבן שלי יש את ההזדמנות לחיות וללמוד ב ישקוף, וכמו האחר ישקוף סטודנטים, הוא נתמך על ידי הקהילה היהודית המקומית, המספקת להם מקום ופנסיון. אז יש תחושה נהדרת של אחווה ושלנו"ישיבה בוחרס"(בנים) יכולים למקד את כל האנרגיות שלהם בלימוד, בידיעה שהם לא צריכים לדאוג לצרכים העולמיים האחרים שלהם. אבל, תקשיב! בעיירה שלנו יש עכשיו גם מורים, א בעל טפייל (אמן תפילה), וסופר, כמו גם כמה מלומדים שוחטים (שוחטים פולחניים). יש לנו גם קבוצה קטנה של אנשים מלומדים וחשובים שעוזרים ליישב את המחלוקות שלנו. אתה זוכר את צ'ימקה, הביישן, הוא היום חייט כאן, אבל אנשים מרגישים לעתים קרובות אומללים ומתלוננים על עבודתו. אז הם מתלוננים והוא מתלונן בחזרה! הרבנים שלנו עסוקים.

היום, כאדם מבוגר, אני מדבר הרבה עם ילדיי על מצוות. אני רואה את חובתי להעביר הלאה כמה שיותר מהעקרונות הדתיים שלנו, את כללי ההתנהגות הבסיסיים שלנו. אז, התחלתי להישמע בדיוק כמו שהורינו עשו כשהיינו צעירים יותר: אני מזכיר תפילות לבני, אני מזכיר להם לעולם לא לגעת באוכל שאינו כשר, ואני מצפה מהם תמיד לשמור שבאס. לפעמים אני צריך ללחוץ על הילד הצעיר שלי להניח את שלו תפילין, וצריך להזכיר לו שהוא חייב להתנהג אם הוא רוצה שיהיו לו טליס משלו בקרוב, בדיוק כמו זה שיש לאחיו הגדול. אחרון שבאס התחלתי לחשוב עליך. התחתנת עם ילדים בארץ הקודש שלנו? איך החיים שלך שם ומה גורלך מאז שעזבת את הארץ הזאת? כששרנו את המסורתי כבלי שבס תפילה שקיבלת את השבת ומברכת אותה כמלכה, חשבתי כמה אשמח לקבל אותך לביתי. הו, אני כל כך רוצה לראות אותך! ארוחת הערב של יום שישי בערב היא הארוחה החגיגית השבועית שלנו, לא שיש לנו כל כך הרבה מה לאכול, אבל זה הכי טוב שאנחנו יכולים להרכיב, ואנחנו שותים ושרים יחד איתה. לעתים קרובות אני מביא הביתה מטייל כדי שלא יידרג אותו מהשמחה של שבאס ואני אשמח לפתוח את ביתי גם לך.

כן, החיים כאן לא נעשו קלים יותר, אבל אנחנו שורדים. אני חושב שהיית מזהה את חיינו כאן, ואת אותן המילים שאנו מתפללים, את הדמויות שהולכות אותנו שטטל רחובות. כן, היית מזהה את הרב, רבצין, הרופא, שויכחות, ה דיין, השפות בהן אנו משתמשים, חלק מהספרים שאנו לומדים. אני מניח שרשרת החיבור הארוכה הזו מספקת קצת נחמה כשאנחנו חלשים, קצת חום כשקר וקצת תמיכה לאנשים שלנו. אבל, היית מזהה אותי עם השיער המאפיר שלי? הייתי רוצה לבקר אותך או לקבל ביקור ממך... אבל מי יודע?! יום אחד, אולי בחיי ילדיי או נכדיי, הם יתברכו בהזדמנות לחזור לארץ הקודש... עד אז אני מקווה שהתורה תזרח בצפת ובטבריה כמו כאן בפולין...

ידידך ואחיך,

הפוליטיקה של הדת

עם הגיעה המאה ה -18, ההשכלה, או ההשכלה היהודית, פתחה את העם היהודי לאפשרויות העולם הגדול מחוץ לקהילתו, תוך שהיא הרחיקה רבים מהם מאמונתם של אבותיהם. ההסקלה משכה אינטלקטואלים יהודים רבים לתחום המחשבה הרציונלית והאידיאולוגיה הליברלית, והעניקה עדיפות לחברה החילונית כנגד מה שהוגדר כפרוכיאליזם מבודד. שינויים בשמירת היהודים ועבור חלקם אפילו הטמעה, הופיעו לעתים קרובות כחלק מאידיאולוגיות ונתפסו כאיום על ידי היהודים בעלי דתות יותר. אם נניח בצד רבים מהמחלוקות המרות שלהם, חסידים ו מיטנגים איחדו כוחות בתקווה לעצור את הפנייה החדשה הזו מהיהדות המסורתית.

הרשויות הדתיות ששלטו וסייעו לקבוע את הסדרי החיים היהודיים הקהילתיים ימצאו אתגרים רבים להשקפותיהם על היהדות, שכן תנועות ואידיאולוגיות פוליטיות חדשות משכו רבים משורות שומרי מצוות. תנועות פוליטיות חדשות שונות משכו יהודים, מ בונד, ארגון העובדים הסוציאליסטי היהודי שפעל למען מעמד הפועלים היהודי, לציונים מגוונים רבים שחיפשו לחזור למולדתם, ישראל (אז פלסטין).

מתוך הבנה שהדרך הטובה ביותר להתחרות בזרם החדש של תנועות חילוניות היא להקים מפלגה משלהם, יהודים דתיים הקימו את המפלגה הפוליטית הראשונה שלהם בשם אגודס ישראל-ישרואל-ישרואל בשנת 1912. הוא הפך למקלט ליהודים דתיים שניסו לעצור את התפתחות החילון ולשמור על סמכות מסוימת בתוך הקהילה היהודית. אגודס ישרואל ניסה להשיג מטרות אלה במאמץ מתואם במדינות מזרח ומרכז אירופה להגן על אורח החיים היהודי השומר. דרך חיים זו נחשבה בעיניהם כטובה ביותר ליהודים, ושיטות החיים שלה חשובות לקיים עבור כל היהודים האורתודוקסים. עם זאת, קבוצות יהודיות אחרות המערבבות רעיונות ואידיאולוגיות צמחו גם הן מזרחי, המפלגה הציונית החשובה המודרנית, למפלגות פוליטיות לא דתיות אחרות. לפני מלחמת העולם הראשונה, היהדות הדתית נכנסה למאבק הפוליטיקה החילונית, לעתים מודרניזציה וניסתה לקיים את מנהיגיה כשלטונות העיקריים של הקהילה היהודית. עם זאת, בחיים היהודיים של המאה ה -20 היו יותר מדי מנהיגים מתחרים מכדי שקבוצה אחת תטען לייצוג בלעדי של העם היהודי.

‍

‍

אודות לוח השנה היהודי: חגים

לוח השנה היהודי הוא מבנה מנחה את החיים היהודיים. הוא מעורר ומודיע את מקצבי הזיכרון ההיסטורי היהודי, המחשבה והמסורות. חגים מגלמים ומייצגים היסטוריה יהודית חשובה ורגעים ומסרים תרבותיים. לכל אחד יש פולקלור משלו המתבטא באוכל, מוסיקה ומסורות. כל חג שונה בתכניו, בביטויו, בתפילותיו ואפילו במנגינות המושרות במהלך החגיגות. המזונות הספציפיים הקשורים להנצחה מעוררים את ההיסטוריה שמאחורי החג, וכך גם השמן המשמש בלטקות חנוכה (לביבות תפוחי אדמה), או שיש להם אסוציאציות משניות שהן מסורת מחוברת, כגון השימוש ב- אסרג (לימון) לחג המשכן (סוכות) המתרחשת בזמן הקציר. מגוון עצום של חוויות ורעיונות מעוררים חגים יהודיים, ויש לבחון אותם.

הנה דוגמה של כמה מהמסורות סביב כמה חגים יהודיים מרכזיים:

פורים: החג המנציח את הצלת היהודים בפרס מחורבן פוטנציאלי, הוא תקופה בה יהודים קוראים את מגילה של אסתר, טקסט כתוב על מגילה המספרת את הסיפור ואת הסיבות לחגיגה. בעוד כעס רב מעורר שמו של המן במהלך הקריאה (הוא היה המשמיד הפוטנציאלי של היהודים), ו אוהדים (רעשנים) או דריכת רגל מסמנים את זיכרונו, היום הוא חגיגה! במצב שובב, שירי ילדים ביידיש כמו"מבצר יכן-דבושה בשטוט"(יכן-דבושה הולך לעיר) הושרו כשצעירים רצו וביקרו זה את זה, אכלו הומנטשן (עוגיות זרעי פרג מעוצבות במיוחד), והתלבשו כדמויות ההיסטוריות של הסיפור. האווירה המשמחת השפיעה גם על עולם המבוגרים הכלול יותר, ויצרה ביטויים דמויי קרנבל של עליזות.

פסח: המיוחד סדר הארוחה בנויה סביב הקריאה של הגדה, טקסט ליטורגי המספר מחדש את הסיפור המקראי של בני ישראל שזכו לחופש ממצרים. מנגינות שונות משמשות לדקלם של הגדה הסיפור, ורבים משיריו ידועים היטב: דייינו ("זה היה מספיק"), צ'אד גדיה ("ילד יחיד"), ו פיוטים (שירים) כמו מא ניסטנה, שמסבירים מדוע ליל הסדר שונה מכל שאר הלילות בשנה. כל אחד מהחלקים הללו יחד הופך את החג לייחודי. הטקסט שנקרא בשולחן המשפחתי מציע הזדמנות לדיאלוג בין הדורות, לניתוח ולחינוך. התוכן עשיר לחג הפסח; ישנם כללים ותקנות רבים הנוגעים לאוכל ולפעילות ביתית, כמו גם מסורות מגוונות רבות שהופכות את שבוע החג לחוויה משפחתית שלמה, כזו המחברת בין אנשים לא רק למסרים ההיסטוריים, אלא למגוון מסורות קבוצתיות מתמשכות, כולל מוסיקה ומשחקים, המטפחות חקירות אתיות ופילוסופיות בתוך המשפחה.

ראש השנה: החג המציין את השנה החדשה ותחילת לוח השנה היהודי הוא גם החג שבמהלכו כל אדם מתחיל הערכה פנימית של מעשיו והתנהגותו שלו. זהו הזמן להתחלה חדשה לכל יהודי. התפילות הליטורגיות של ראש השנה הנאמרות בבית הכנסת מוכרות ומוכרות לכל העולם היהודי. אולי זה שופר (קרן האיל החלולה) שהוא כלי הנגינה הספציפי והמוכר ביותר של החג הזה. המנהג הוא לפוצץ אותו 100 פעמים בכל יום של ראש השנה. האדם שמפוצץ את שופר ידוע בשם בעל טוקיה.

ה שופר נועד לתזכורת לנכונותו האמיצה של אברהם להקריב את יצחק, בנו היחיד, בקטע התורה המפורסם הידוע ביידיש בשם אקייד (הכריכה), וכן תזכורת לבריאת העולם. יתר על כן, נשיפת השופר משמשת תזכורת לכך שהורה לא צריך להקריב שוב ילד כדי להוכיח אמונה. ברגע שאברהם היה אמור לשחוט את בנו, במה שהיה אז התנהגות קיצונית אך מקובלת בתרבויות רבות (כלומר, איפיגניה במיתולוגיה היוונית), ירד מלאך משמיים ואמר לאברהם להפסיק, שאלוהים כבר לא דרש את הקורבן העצום הזה. באותו רגע נראה איל שהסתבך בשיחים הסמוכים ואברהם החליף אותו כמנחה שבא להעניק.

כל חג חדור בתוכן היסטורי אליו הוא נותן ביטוי, עם פולקלור ספציפי, אוכל ומוזיקה הקשורים לחגיגות. עולם של מסרים ומשמעויות נובע מחקירות דומות בחגים יהודיים אחרים; כולם חולקים נושא בסיסי של חתירה לצמיחה אתית אישית ואחריות, ואהבת אלוהים לעם היהודי.

‍