לובלין
בניין ישיבות ח'קמי לובלין. ארכיון לאומי סיפרווה, סגן.
ישיבות ח'קמי לובלין נהנו ממעמד אגדי במקצת. מייסדה, מאיר שפירא (1887-1933), חלם ליצור ישיבה חדשנית שתספק לצעירים תלמידי תורה סביבת לימוד מושלמת
היסטוריה והתיישבות
אף על פי שהייתה עיר קטנה ומשנית כיום, לובלין הייתה בעבר מרכז גדול של יהדות פולין ותפקדה תקופה מסוימת כבירת התעשייה של פולין. ההיסטוריה העשירה שלה שוללת את גודלה ואופיו הנוכחי. המגוון בתוך הקהילה היהודית לשעבר שלה מספק מיקרוקוסמוס של התרבות הפולנית-יהודית במאות האחרונות.
נוסדה במהלך המאה ה -9 כמאחז מלכותי מבוצר הממוקם לאורך נתיבי הסחר העמוסים של מזרח פולין, מרכזיותה של לובלין הפכה אותה למרכז לסוחרים מחוזיים וזרים, שהגיעו לימי השוק המפורסמים שלה עם מגוון מרשים של סחורות, כולל תוצרת, תבלינים, משי, סוסים, שוורים, פרווה, עור, ברזל, פלדה ועגלות. ככל שלובלין גדלה לעיירה ראויה, הרחובות השופעים שלה נבדלו על ידי מגוון של
מוצרים ומסחר: חייטים, פרוות, מבשלות בירה, אופים, אומנים, סנדלרים, מכולת. כמו במקומות אחרים, סוחרים ובעלי מלאכה יהודים התנגדו במרירות מצד הגילדות הפולניות שהיריבות נמשכה עד 1805, אז הצטרפו שתי הקבוצות לגילדות מאוחדות. בנוסף להיותה עיר מלכותית ומרכז כלכלי, לובלין הייתה בעבר גם מרכז השלטון העצמי היהודי בפולין - מקום מושבו של מועצה - (מועצת ארבע ארצות) (ואעד ד'ארבה ארצו בעברית) - הביורוקרטיה היהודית המופקדת בפיקוח על כל קהילות הקהילות היהודיות בפולין.
יהודים הגיעו לראשונה ללובלין במהלך המאה ה -14 בתגובה להזמנה רשמית של המלך קזימיר (קזמירז), שחיפש את הניסיון הכלכלי והרעיונות של הגרמנים והיהודים למעוזו המתהווה. כמו בערים אחרות, יהודי לובלין הוגבלו לחיות באזורים ספציפיים מחוץ לעיר המקורית בשם פיאסקי זידובסקי (חולות יהודים). במאה ה -16 הורשו ליהודים להתיישב למרגלות הטירה והם הקימו את הרובע היהודי החדש בשם פודזמצ'ה. הקהילה היהודית המרכזית של לובלין פרחה בפודזמצ'ה, והתמקדה בתחילה סביב רחוב סרוקה (רחוב ברוד), עם מגוון מוסדות, משרדים ובתי כנסת. בעידן המודרני הפך הכביש הראשי לרחוב לוברטובסקה, שדרה סואנת של חנויות יהודיות גדולות וקטנות כאחד. בזמן מלחמת העולם השנייה, "העיר היהודית" של פודזמצ'ה בתוך העיר התפתחה כמעט 400 שנה והיא עדיין הייתה לב הקהילה עבור 400,000 יהודי לובלין (קצת פחות משליש מאוכלוסיית העיר).
מוסדות
מבט על המוסדות הפיזיים של לובלין בשנים שבין שתי מלחמות העולם (1919-1939) היה מגלה לפחות 11 בתי כנסת, הגדול שבהם - מהרשל שול - היה ציון דרך אדריכלי חשוב ופנינה בקרב מבנים יהודיים. בית המהרשל, שנבנה בשנת 1567 לכבוד הרב שלמה בן יחיאל לוריא (המכונה "מהרשל"), היה התגלמות האבן והלבנים של העושר הגובר של הקהילה היהודית לובלין ותשוקה לקביעות. הבניין שנהרס בשריפה ונבנה מחדש במאה ה -17, כלל למעשה שני בתי כנסת. יחד הושיבו 3,000 מתפללים. בית הכנסת נהרס בהפצצות אוויריות של הנאצים בספטמבר 1939 - כיום נותרו רק תחריטים מעטים מבפנים כדי להזכיר לנו את פארתו.
Jewish Lublin - A Cultural Monograph
This book revives the vanished Jewish world of Lublin—built over eight centuries yet absent from the city today—reconstructing its culture from surviving traces to honor its people and inspire a vision of peace and respect.
ללובלין היה גם "בית מטיף" בו שהו רבנים וחוקרים מבקרים ולימדו. היה גם חבורה קדדישה (אגודת קבורה), שאספה כספים וסידרה קבורה, שניהם תפקידים חשובים בקהילה היהודית. היה שם בית קברות יהודי ישן, שהוקם בשנות ה -1500, ובית קברות חדש שהוקם בתחילת המאה ה -19.
בתקופה שבין המלחמות (1919-1939) התקיימו בלובלין מגוון שלם של בתי ספר יהודיים, כולל דתיים, ישיבות לתלמידים מבוגרים מוכשרים, בתי ספר לבנות (החל מתחילת המאה), חילונים ודתיים ציוני בתי ספר, בתי ספר לעברית (החל משנת 1897), הציונות טרבוט בתי ספר (תרבות), צישו בתי ספר בונדיסטים של שנות השלושים ובתי הספר הממלכתיים הפולניים. במאה ה -20, האינטגרציה התרבותית והחינוכית בין יהודי לובלין לפולנים עדיין איטית להשתלט, אך היא החלה. כישלון מוקדם יותר בהשגת מטרת האינטגרציה, המתואר במכתב משנת 1817 ממנהלי בתי ספר לא-יהודים בלובלין לממונים עליהם על המדינה, מדגים כמה מהקשיים שהוצגו. לא ניתן, כתבו המנהלים, "לשכנע את האוכלוסייה [היהודית] לשלוח את ילדיהם לבתי ספר המשרתים ילדים קתולים במשותף. היהודים, בהיותם לא נאורים ושקועים באמונות טפלות, אינם מעזים, למרות הנזיפות הרבות שלנו, להלביש את ילדיהם בלבוש לא מסורתי. הם לא מעזים להסיר את כובעי הגולגולת שלהם ולא לחתוך את תלתלי הצד שלהם. למרות שהיהודים בלובלין אכן ניגשו [אלינו] והביעו רצון לשלוח את ילדיהם לבתי הספר היסודיים, כשנודע להם על תנאי הקבלה הם הצהירו שהם אינם מסוגלים למלא את התנאים האלה".
בינתיים, כאשר התהפוכות החברתיות והפוליטיות של התקופה ביקרו בלובלין בסוף המאה ה -19, התרחש קרב מוכר בין ציונים, בונדיסטים ויהודים דתיים בכל רמות החברה היהודית, במיוחד בתוך דפי העיתונים (כגון היומי) לובלינר טוגבלט) וסביב הבחירות הקהילתיות. עם זאת, בלובלין שמרו האנטי-ציונים על השפעה רבה יותר מאשר בערים רבות אחרות. הדתיים אגודס ישראל והחילונים, פרטיי פולק התחרו על השליטה, בעוד הציונים נלחמו נגד שניהם. אף מפלגה לא הצליחה להשיג את היתרון במאבק על מנהיגות פוליטית מקומית.
למרות שתמיד הייתה מציאות עבור רבים מיהודי לובלין, העוני הפך לאנדמי במיוחד לקהילה לאחר שלובלין איבדה את השפעתה. העיר כבר לא הייתה קרובה למרכז כלכלת פולין והבום כמעט נעלם. כל העיר סבלה. מיסים מרצון - ששולמו כיום רק על ידי מיעוט יהודים - בקושי יכלו לתמוך בארגוני הרווחה ששרדו, בבתי חולים צפופים ובתי יתומים. אף על פי כן, החיים נמשכו, ומגוון רחב של קבוצות חברתיות עברו את התקופות הקשות: מועדוני ספורט, אגודות דרמטיות, תזמורות, תיאטראות חובבים, אגודות ספריות וקבוצות נוער פוליטיות, בין היתר.
הקהילות הדתיות של לובלין
לובלין נודעה במיוחד בזכות הקהילה החסידית החזקה שלה, ששגשגה עד השואה, גם ללא המנהיגים הכריזמטיים של השנים הקודמות. מבחינה היסטורית, לובלין הייתה ידועה בזכות גדולתה צדיקים, חכמים שבניגוד לרבנים אחרים הפכו למנטורים רוחניים גדולים מהחיים בקבוצותיהם בהתאמה. מחוץ לבית הכנסת הפורמלי התכנסו חסידים בצנועים שטיבלך, בתי תפילה ולימוד פשוטים שנבטו בבתיהם של מנהיגי הקהילה. לובלין היה מלא כאלה שטיבלך.
ממייסדי החסידות הפולנית והחשוב ביותר של לובלין צדיק היה יעקב יצחק הלוי הורוביץ, הידוע לחסידיו כ"רואה לובלין". הרואה חי בסוף המאה ה -18/תחילת המאה ה -19. האמינו כי הוא יוצר נסים, דמות הרואית של סיפורי עם שנאמר כי הוא מרפא פוריות, מנבא את העתיד ומסוגל לרחף על פי פקודה. האגדה מספרת גם שהוא תמיד חבש כיסוי עיניים כדי לנתק את עצמו מרשעות העולם.
בתקופה שבין המלחמות היו ליהודים האורתודוקסים המבוססים יד עליונה ומנהיג גדול אצל רבי מאיר שפירא. הוא יצר ישיבה מפורסמת, ישיבת חכמי לובלין (האקדמיה לחכמי לובלין), מפורסמת בעולם למרות שהייתה קיימת רק תשע שנים לפני שהגיעה המלחמה. הרב שפירא היה מלומד בלתי נלאה שנסע ברחבי ארצות הברית ומערב אירופה לאסוף את הכספים הדרושים להקמת המוסד, ועשה מאמץ יוצא דופן להחזיר את לובלין למעמדה הנערץ בעבר כמרכז לימוד וחיי דת. חזונו היה לעצב מוסד דתי מודרני ומבוסס לחלוטין השווה לאוניברסיטאות המערביות, ובכך להעניק לגיטימציה לתנועה שנראתה יותר ויותר, במיוחד על ידי יהודים חילוניים, כאנכרוניסטית וימי הביניים. הוא השיג את מטרתו בשנת 1930 עם בניין נאה בו מאכלס 200 סטודנטים בכל פעם, ספרייה של למעלה מ -10,000 טקסטים דתיים, אולמות הרצאות, גנים וכל הנוחיות שתלמיד ישיבה מודרני עשוי לרצות.
תעשייה ועבודה
כמו בלבוב וקרקוב, רבים מיהודי לובלין עסקו בייצוא סחורות פולניות. הם הצליחו לעזור לעורר מעט את הכלכלה המקומית במהלך המאה ה -19, כאשר שווקים רוסיים עצומים נפתחו למחוזות המערביים. ככל שהייצור התעשייתי גדל, הפכה לובלין למרכז משמעותי לעור ושיזוף, תעשיות רווחיות בהן יהודים היו מיוצגים היטב בכל הרמות. יהודים היו בעלי רבים ממפעלי השיזוף של לובלין וגם היוו חלק גדול מכוח העבודה. מעניין, מכיוון שללובלין הייתה קהילה דתית חזקה, אחוז גדול מאותם עובדי עור היו חסידים, ובשורותיהם החלה תנועת העבודה המפורסמת בעיר. לאחר שפועלים פגעו בתנאי מפעל ירודים, הוקמו איגודי עובדים מקומיים ובסופו של דבר משכו מאות חברים. עד מהרה נקלעה העיר כולה לתנועה הבינלאומית לארגן עובדים תחת דגל הסוציאליזם.
כל כך גדולה הייתה עליית ההתנגדות הפוליטית והתסיסה בעבודה בתחילת המאה ה -20, עד שהרשויות הרוסיות הפכו את הטירה המלכותית לשעבר, שעדיין ניגשת לרובע היהודי המרופט כיום, לכלא לאסירים פוליטיים. ארגון אחד, MOPR (ראשי תיבות רוסיים של האגודה הבינלאומית לסיוע למהפכנים) עבדו בלובלין (ובמקומות אחרים) במטרה לסייע לאסירים היהודים הרבים שנעצרו בשל דעותיהם הפוליטיות, וסייעו לאסירים ולמשפחותיהם במזון, בגדים ותמיכה משפטית.
לובלין: היסטוריה
כריסטופר גרבובסקי
אד. הוצאת אוניברסיטת מריה קוריה-סקלודובסקה, 2018