מבוא: מלחמות העולם
(1914-1918; 1939-1945)
יהודי פולין לא היו זרים לרוחות המלחמה. פולין הייתה מזמן ארץ שנקרעה על ידי מאבקי הכוח של האימפריות ממזרח וממערב לה. במלחמת העולם הראשונה (1914-1918), שהופעלה על ידי רצח הארכידוכס פרדיננד מאוסטריה בסרייבו, המעצמות המרכזיות של אוסטריה-הונגריה, גרמניה, בולגריה והאימפריה העות'מאנית ניהלו מלחמה נגד רוסיה הקיסרית, צרפת, בריטניה וארצות הברית. במהלך המלחמה חוו היהודים שחיו בפולין חיים תחת כיבוש, כאשר גבולות השתנו בין גרמניה, רוסיה ואוסטריה-הונגריה במהלך המלחמה. עם סיום מלחמת העולם הראשונה, פולין הוקמה לבסוף כמדינה עצמאית. אולם ממערב, רבים בגרמניה היו מוטרדים מהתבוסה במלחמה. הרצון הגרמני להתרחב יבוא לידי ביטוי תוך שני עשורים במלחמה חדשה - מלחמת העולם השנייה, 1939-1945 - שתעטוף שוב את היהודים כקורבנות שנתפסו באש הצולבת; יתר על כן, הפעם המלחמה תכוון ישירות ליהודים. אדולף היטלר הבטיח שמלחמת העולם הבאה תהיה של השמדה יהודית. כאשר פלשה גרמניה לפולין בספטמבר 1939, שלושה מיליון יהודים נכנסו לשלטון הנאצי; ביוני 1941 פלשה גרמניה לברית המועצות והאש הנאצית הקיפה עוד שני מיליון יהודים.
חורבן יהדות אירופה
{{טבלה}}
יהודי פולין תחת השלטון הנאצי
תושבי גרמניה היהודים נשללו מזכויות האדם הבסיסיות שלהם בעקבות עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933. היהודים כפופים להשפלה והדרה מתקדמת מהחיים הכלכליים, הפוליטיים והתרבותיים הגרמניים, הפכו היהודים למנודות בחברה הגרמנית. לאחר שכבשו הנאצים את מערב פולין בספטמבר 1939, אזרחים יהודים פולנים שם סומנו לרדיפה מיוחדת. הם סבלו מאובדן מוחלט של זכויות האזרח שלהם, שכללו להיות מוגבלים במרחב הפיזי שהם יכלו לאכלס. החל מנובמבר 1939, במחוזות הכבושים על ידי הנאצים בפולין, נדרשו היהודים לענוד תג צהוב כדי לזהות אותם כיהודים. גברים יהודים גויסו לעבודות כפייה וכל הנכסים שהיו בידי היהודים הופקעו על ידי השלטונות הגרמניים.
במהלך 1940 ו -1941 הועברו יהודים כמעט בכל הערים הגדולות בפולין לגטאות עירוניים, שנאטמו מהאוכלוסייה הסובבת. רחובות הגטו, מחווטים וסגורים, היו צפופים במספר עצום של משפחות עקורות. הם הפכו לזירות של מוות המוני, כאשר האוכלוסייה היהודית הענייה מתה אט אט מתת תזונה ומחלות. ביוני 1941, כשפלשה גרמניה לברית המועצות, נקראו חוליות הרג ניידות קבוצת משתתפים, שבאה בעקבות הפלישה ורמאכט (הצבא הגרמני), החל בהשמדה שיטתית של יהודים במזרח פולין ובמחוזות מערב רוסיה. בשלב מסוים בשנת 1941 החליט המשטר הנאצי לזרז את תהליך ההשמדה היהודית על ידי שימוש בשיטות "יעילות" יותר להרג המוני באמצעות מחנות השמדה מיוחדים, ביניהם בלז'ץ, חלמנו, מיידנק, טרבלינקה, סוביבור ואושוויץ. בסוף מלחמת העולם השנייה יירצחו שלושה מיליון יהודים פולנים (92% מהאוכלוסייה שלפני המלחמה).
תרבות יהודית בתקופת השואה: קידוש החיים (מקדש חיים)
למרות המאמץ הנאצי להגביל את הקיום היהודי בפולין ולקחת את כבודם, היהודים ניסו להמשיך בחייהם כמיטב יכולתם. איך חיו היהודים בשנות המלחמה? האם היה מקום ל"חיים "בפועל כשכמעט לא היה אוכל, מים ולא תברואה, וכשהם סבלו מעבודות כפייה, ללא עבודה, מחלות, מוות והרג לא הגיוני? מה יכלו יהודים, שנשללו מאזרחותם, מעמדם, רכושם, קשרים, בתים, חברים, ילדים והוריהם, לעשות בשנים שבהן נמשכה המלחמה הזאת? עם זאת, למרות המכות הקטלניות, והצטמצמו לצורות הקיום הבסיסיות ביותר, המשיכו היהודים לאמץ את החיים, תוך התנגדות לייאוש ולגזר דין המוות הנאצי.
ההתנגדות לנאצים לא פירושה רק הגנה עצמית מזוינת; הבחירה לעמוד מול הנאצים, לאמץ הישרדות ולסרב לקבל את גזר הדין המוות הנאצי, הן כיחידים והן עבור העם היהודי באופן קולקטיבי, מיוצג בחירה להתנגד לגורל הגרמני המוטל. בחירה זו להתנגד למשטר הנאצי באה לידי ביטוי בצורות שונות של התנהגות: הברחת מזון לגטאות; הקרבה עצמית בתוך המשפחה כדי למנוע רעב ומוות; הקמת מטבחי מרק למרות המזון המינימלי הקיים; ארגון פעילויות תרבותיות, חינוכיות, דתיות ופוליטיות לחיזוק המורל; ועבודת רופאים, אחיות ומורים בגטאות פולין. כל אלה היו חלקים בשמירה על הבריאות והסיב המוסרי של היהודים באופן אינדיבידואלי ובכללותם. כל אחד מהמעשים הללו, כמו גם הבחירה המאוחרת יותר לנקוט נשק נגד הנאצים ומשתפי הפעולה שלהם, היוו סוג של התנגדות נגד הנאצים. קידוש החיים, ("קידוש החיים") על ידי יהודים תחת השלטון הנאצי סימן את חיבוק אידיאולוגיית הישרדות כצורה של התנגדות. זה הראה התרסה פנימית שסיפקה את הכוח הפיזי הנדרש להתנגדות פעילה. היהודים ניסו בכל דרך ובכל היבט בחיי היומיום לשרוד עד שיוכלו לנצח את הרודנים הנאצים.
החיים היהודיים בגטאות הנאצים
בשנה הראשונה שלאחר הפלישה הנאצית לפולין, רוב האוכלוסייה היהודית הייתה מוגבלת בגטאות עירוניים גדולים. גטו ורשה, שהוקם באוקטובר 1940, נחתם מהעולם החיצון בנובמבר 1940. בסופו של דבר צפופו קרוב ל-450,000 יהודים בגטו הגדול ביותר בפולין; קצת יותר מ -30% מכלל האוכלוסייה של ורשה היו עמוסים ב -2% מכלל השטח של העיר. היהודים נאלצו לגור בשישה ושבעה בחדר אחד, עם מחסור מוחלט במתקנים סניטריים שיתאימו לתנאים הצפופים החדשים. אולם המדאיג ביותר היה אספקת המזון בגטו. ה יודנראט, (הממשל היהודי האחראי לכל תחומי החיים היהודיים בגטו), בראשות אדם צ'רניאקוב, שהתאבד מאוחר יותר, הצליח לרכוש רק מה שהסתכם במנות זעירות ליהודים בגטו. במהלך 18 החודשים הראשונים לאחר הקמת גטו ורשה מתו 20% מהאוכלוסייה בגלל הרעב והתנאים הסניטריים הנוראים.
אף על פי כן, היהודים שנאלצו לגור בתוך חומות הגטו בוורשה ובערים אחרות עשו בדיוק את זה: הם נאבקו בגבורה כדי לשרוד בכל הדרכים שיכלו. ילדים יהודים בגטו עדיין חונכו, כאשר קבוצות קטנות של ילדים נלמדו בחשאי על ידי מורה ששכרתו כללה בדרך כלל מעט אוכל. תנועות הנוער הציוניות בגטו ורשה הפעילו גם שני בתי ספר תיכוניים מחתרתיים. בגטו לודז', שבו הורשה החינוך, למדו 14,000 תלמידים בשני גני ילדים, 34 בתי ספר חילוניים, 6 בתי ספר דתיים, שני בתי ספר תיכוניים, שני בתי ספר ברמת מכללות ובית ספר אחד למסחר בתקופה שבין השנים 1940-1941. ילד בן 15 מווילנה, יצחק רודשבסקי, בן 15, תיאר את החשיבות של הסחה מסוימת בימים הארוכים בגטו:
"מצב הרוח שלי הוא בדיוק כמו מזג האוויר בחוץ. אני חושב לעצמי: מה היה קורה אם לא נלך לבית הספר, למועדון ולא היינו קוראים ספרים? נמות מדוכא בתוך חומות הגטו".
למרות הקשיים הטמונים בחיי הגטו, היהודים הדתיים המשיכו לשמור עליהם. ההיסטוריון של גטו ורשה, עמנואל רינגלבלוםלפי הערכות, כ-600 מיניאנים נפגשו באופן קבוע לקיים תפילות בתוך חומות הגטו. תפילות נוספות נוספו לשירותים, עם תפילות מיוחדות שנקראו לגאולה, כגון תהילים 22 ו -23, וכן תפילות שנכתבו במהלך רדיפות מסעי הצלב וימי הביניים, שהזכירו את אלה שבחרו למות קדושים במקום להתכחש לאמונה היהודית. שמירה על מצוות דתיות, כגון שמירת השבת וחוקי התזוניה (קשרוס), הפך כמעט בלתי אפשרי בגטאות. היהודים נאלצו לעבוד בשבת ובימי הקודש; הרבנים עשו חריגים מיוחדים כדי לאפשר צריכת מזון לא כשר, והצהירו כי שמירת החיים של אלה שגוועים ברעב חשובה יותר מאשר שמירה על מצוות דתיות. בגטו קובנה הצעירים הרב אפרים אושרי ניסה לטפל בדילמות המוסריות והאתיות החדשות של החיים תחת השלטון הנאצי, תוך מתן תשובות המבוססות על הלכה לשאלות בלתי נתפסות כמו האם מותר ליהודי לקבל היתר עבודה בידיעה שזה יוביל למותו של יהודי אחר, או האם מותר ליהודי לרכוש תעודת לידה מזויפת המסתירה את זהותו היהודית.
ארגוני רווחה חברתיים פעלו בגטאות וניסו נואשות למנוע את מותם מרעב ומחלות של היהודים הנזקקים ביותר. בגטו ורשה התארגנו למעלה מ -1,000 "ועדות בית" כדי לספק חינוך לילדים קטנים ולעודד עזרה עצמית בקרב תושבי בנייני דירות בודדים. הוועדות ארגנו גם פעילויות תרבותיות לתושבי הבניינים והיו עצמן חלק מקבוצת המטריה זטוס (האגודה היהודית לעזרה הדדית), ולפני דצמבר 1941, סניף ורשה של הפצה משותפת אמריקאית-AJD (AJDC) בראשות ההיסטוריון, עמנואל רינגלבלום. ארגוני רווחה אלה ניהלו גם מטבחי מרק, כמו גם בתי חולים בגטו, בתי ספר לאחיות ומערכת בתי יתומים. המחנך היהודי הגדול, יאנוש קורצ'אק, שהיה גם רופא, סופר ופדגוג, הפך לראש בית היתומים היהודי בוורשה. בגטו הוא עשה כל שביכולתו כדי לשפר את מצבם של הילדים בבית היתומים שלו. למרות שהציעה לו את ההזדמנות, הוא דחה את ההזדמנות להסתתר מחוץ לגטו ובמקום זאת בחר לעמוד לצד יתומיו. ב- 5 באוגוסט 1942 גורשו קורצ'אק ו -200 הילדים בבית היתומים שלו למחנה ההשמדה טרבלינקה שם נספו כולם.
יקור
פעילות תרבותית בגטאות פולין ובמחנות הריכוז היוו גם מרכיב חשוב בהמשך אישור החיים היהודי. תזמורות פעלו בגטאות וילנה וורשה ובמקומות אחרים. יקור (ארגון התרבות היהודית) הייתה קבוצה בלתי חוקית שהוקמה בדצמבר 1941 בגטו ורשה. היא החזיקה ספרייה תת קרקעית, קיימה קונצרטים והרצאות ותמכה בבתי הספר המחתרתיים. חוגי לימוד, קברטים, מופעי מוזיקה ותיאטרון ושירה שנאמרה מהזיכרון שימשו כולם לשמירה על המורל היהודי. במחנה הריכוז של טרזיינשטאט בצ'כוסלובקיה יצרו אסירות ספר בישול עם מתכונים שהוקלטו מהזיכרון.
אחד ממעשי ההתנגדות התרבותית החשובים ביותר בגטאות היה המאמץ לתעד את חוסר האנושיות הנאצית ולשמור על ההיסטוריה של חיי היומיום בגטאות לדורות הבאים. ה עונג שבת ארכיון (שמחת השבת) בגטו ורשה הוקם על ידי עמנואל רינגלבלום, ההיסטוריון הצעיר שהיה ראש זטוס. הוא שכנע סופרים, עיתונאים, סוציולוגים, רבנים ואחרים לתרום למאמץ התיעוד. רופאים חקרו בעיות רפואיות בתוך הגטו, אחרים דיווחו על תרבות וחינוך, כמו גם על החיים במחנות העבודה ובגטאות אחרים. החומרים שנאספו בארכיון נארזו והוסתרו בפחי חלב שנקברו אז בגטו ונמצאו לאחר המלחמה. רינגלבלום, שנרצח במרץ 1944 לאחר שנמצא במחבוא, ניהל גם יומן של חוויותיו במהלך המלחמה. יהודים רבים כתבו יומנים במהלך המלחמה, ולמרות שרובם אבדו, אלה ששרדו, כמו גם כרוניקת גטו וילנה של הרמן קרוק, מספקים כמה מהעדות היחידה ממקור ראשון על מה שסבלו היהודים בגטאות במהלך המלחמה.
אלה שהאמינו כי הרדיפה הנאצית נגד היהודים תסתיים תוך זמן קצר עוררו את המאמץ לשמר את המורל ולשפר את חיי היהודים בגטאות. אולם עד שניתן יהיה להביס את הנאצים, הם האמינו שיש חשיבות עליונה להעלות את המורל היהודי ושהיהודים צריכים לדאוג זה לזה כמיטב יכולתם. הסודיות שבה החליט המשטר הנאצי על תוכניתו לרצח המוני של יהדות אירופה גרמה לכך שרוב יהודי פולין המבודדים בגטאות לא יכלו לדעת מה פירושו של גירוש ל"יישוב מחדש" או "עבודת פרך". אף על פי כן, מנהיגי הגטו היהודי האמינו שככל שהיהודים יוכלו להמשיך לשרוד בתוך הגטאות, כך גדל הסיכוי לשמר מספר מקסימלי של חיי יהודים עד לתבוסת הנאצים.
המוצא האחרון: צעירים יהודים בוחרים בהתנגדות מזוינת
חלק מהיהודים הראשונים שהבינו את היקף התוכנית הנאצית לרצח המוני של יהדות אירופה היו פעילי תנועת הנוער. הם נודע להם על הירי ההמוני ביהודים במזרח אירופה בסתיו 1941, כולל דיווח על רצח המוני של יהודים בפונארי שליד וילנה. בן ה -23 אבא קובנר, חבר השומר הצעיר, הגיע בדצמבר 1941 למסקנה כי המדיניות הנאצית מכוונת לרצח המוני ולכן ההתנגדות המזוינת היא הפתרון היחיד:
"וילנה היא לא רק וילנה. הירי ב פונארי הם לא רק פרק... אנו עומדים בפני מערכת מתוכננת היטב שמוסתרת מאיתנו כרגע. אין הצלה... האם יש דרך החוצה? מרד והתנגדות מזוינת. אנחנו הולכים להשמדה מוחלטת, מוחלטת... היטלר מתכוון להרוג את כל היהודים... יהודי ליטא עומדים במקום הראשון. בואו לא נלך כמו כבשים לשחיטה. אנחנו אולי חלשים וחסרי הגנה, אבל התגובה היחידה שלנו לאויב חייבת להיות התנגדות".
ובכל זאת, לקובנר לא הייתה הוכחה קונקרטית לכך שהנחותיו נכונות. היה קשה לשכנע אחרים שהתנגדות מזוינת, שבוודאי תביא לרצח תגמול של רבים, היא הדרך הנכונה. למרות חוסר האמון, העוינות של האוכלוסיות המקומיות והבידוד העומד בפני יהודים מנותקים מקהילות אחרות, נוער יהודי פעיל ב ציוני, בונדיסט, ותנועות נוער קומוניסטיות התכנסו במספר מקומות כדי להתנגד לנאצים באמצעות סכסוך מזוין. האפשרות להתנגדות מזוינת נלקחה בדרך כלל כמוצא אחרון, ורק לאחר שקבוצות המחתרת היהודיות במקומות שונים השתכנעו כי הנאצים נחושים להשמיד את היהודים מוחלט. היה ברור שלחימה נגד אויב כה מכריע לא תהיה הישרדות; זה אומר מוות גאה, ולהיזכר כמגיני העם היהודי. קבוצות מחתרת יהודיות בגטאות, מחנות ריכוז ומחנות השמדה, יחד עם קבוצות פרטיזנים ביערות, עסקו בהתנגדות מזוינת בכל דרך שיכולה.
התקוממויות
המרד המפורסם ביותר התרחש בגטו ורשה באפריל 1943. הוא הובל על ידי מרדכי אנילביץ, יצחק צוקרמן, יוסף קפלן, זביה לובטקין ואחרים. ההתקוממות נמשכה בין 19 באפריל ל -16 במאי 1943. אבא קובנר ניסה ללא הצלחה לארגן מרד בגטו וילנה לפני הגירושים הסופיים בספטמבר 1943. מול התנגדות הנהגת הגטו ורוב אוכלוסיית הגטו שסירבו להאמין לתחזיותיו הקשות, הוביל קובנר את להקת הלוחמים שלו מחוץ לגטו להילחם בנאצים בהתקפות פרטיזנים ביערות. התקוממויות התרחשו גם בביאליסטוק (16 באוגוסט 1943), מיר (9 באוגוסט 1942), לצ'בה (3 בספטמבר 1942), קרמנץ (9 בספטמבר 1942), צ'סטוכובה (25 באוקטובר 1943), נסוויש (22 ביולי 1942) וטרנוב (1 בספטמבר 1943) עם הכרזת הגירושים הסופיים.
למרות תנאים קשים כמעט בלתי אפשריים, התקוממויות התרחשו גם במחנות השמדה ובמחנות ריכוז. ההתקוממויות הידועות ביותר התרחשו בטרבלינקה באוגוסט 1943, בסוביבור באוקטובר 1943 ובאושוויץ באוקטובר 1944. חלק מהיהודים הצליחו להימלט מהמחנות, אך מקרים כאלה היו נדירים, ואלה שנלכדו מחדש הוצאו להורג. קשה למדוד את ההשפעה של מאמצי ההתנגדות המזוינים היהודים מבחינת מספר החיילים הגרמנים שנהרגו, או השפעתם על המדיניות הנאצית; ברוב המקרים התוצאות המעשיות היו זניחות. ההשפעה הכוללת של ההתנגדות היהודית החמושה במקום זאת הייתה גדולה בהרבה על התודעה שלאחר השואה של יהדות העולם.
אבל איך אני יכול לשיר - העולם שלי מבוזבז. איך אני יכול לשחק בידיים סוחטות? איפה המתים שלי? הו אלוהים, אני מחפש אותם בכל ערימת אפר, בכל ערימת אפר... או תגיד לי איפה אתה.
צעק מכל דיונת חול, מתחת לכל אבן, צעק מן האבק והאש והעשן זה הדם שלך, המוהל שלך, מוח העצמות שלך, זה הבשר והדם שלך! צעק, צעק בקול רם!
במשך שנים רבות לאחר השואה נעשתה הבחנה בין אותם "גיבורים" שבחרו להתנגד באופן פעיל לדיכאיהם הנאצים, לבין אותם קורבנות יהודים שהרשו לעצמם להוביל את עצמם באופן פסיבי למותם, כמו "כבשים לשחיטה". בשנים האחרונות, חוקרים החוקרים את השואה הבינו כי הבחנה כזו לא רק מכתימה את זכרם של אלה שמתו בידי הנאצים ומשתפי הפעולה שלהם, אלא גם אינו מצליח להסביר את צורות ההתנגדות הרבות שהפגינו יהודים תחת השלטון הנאצי ברמה האישית והיומיומית. צורות התנגדות אלה אישרו את רצונם להמשיך בחיים, בכל מחיר. הבחירה להתנגד לגינוי הנאצי של החיים היהודיים באמצעות אישור יומיומי של קדושת החיים באינספור מעשים של התנגדות רוחנית ותרבותית, מספקת עדות מתמשכת לכבודו של העם היהודי שנרצח באירופה. האומץ של אלה שמתו ואישורם על קדושת חיי האדם דורשים מאיתנו לשמור על זיכרונם ולכבד אותם.
ניצולי השואה, שיצאו מהמחנות הנאצים, או שהצליחו לשרוד כשהתחבאו בעיר או ביערות, הם המצפון המוסרי של דורנו, עדים הן למעמקי השחיתות האנושית והן לשיאי האומץ האנושי.
זוג ניט קין מול! מזמור הפרטיזנים
מאת הירש גליק, 1943
נכתב על ידי משורר יידיש בן 21, הירש גליק (1922-1944), זוג ניט קין מול! הפך להמנון של ארגון הפרטיזנים המאוחד בשנת 1943. הוא הושר בכל מחנות מזרח אירופה כשיר התנגדות. לאחר המלחמה הגיע הוא לקהילות יהודיות ברחבי העולם, שם הוא הושר כאנדרטה ליהודים שנהרגו במהלך המלחמה.
אם אתם מתמודדים עם המחשבה שלכם, אתם יכולים לקבל את דעתו של הגבר,
אם יש צורך בטענה על הענף של הענפים שברשותם,
קחו את עקבותיו של עצמכם, אם אתם מתנגדים, אמנם נחלשים -—
ס'אל-עט א' פונדקאק, אם לא יעשו זאת, תעשו את זה!
פּוּוּרָה גרינעם פּוָּאָה נָנָלָה,
מיר-אתו של האף, מיט אונדזער, מיט אונדזער,
כל אחד מאיתנו לא יכול לשחרר את הפנינו, ובין השאר, הוא לא יכול להימצא שם,
צלצול השעון יצר על גבי הלהקה, לא ניתן להפריד.
הוא מתמודד עם רגנזה מאד מאד באורח הזוועה,
על גבי השער לא יתעלמו על ידו של פּוֹרַיָה,
אין דעם לפה- "רזאה-זא"ב, אין דעם צחוק --
אני אהיה פונד-אח" ל "זא־ל ג׳ן דאבּוּרָה ליד פּוּוֹרָה של פּוֹרָה".
אם אתה מתנהל על ידי אדם שעובד על ידי אדם שעובד, הוא לא יכול להתגבר על זה,
אתה לא יכול לשאת את לידך הפנינו, אתן פונדקאיות,
מחזיק את הארון או פונדקאלסטייד ישנו פונדקההחלפה
לא היה לך כל הערה!
אם אתם לא מתכננים, אתם יכולים להתנצל על כך, אם אתם מתכננים את דרכו,
אם יש צורך בטענה על הענף של הענפים שברשותם,
קחו את עצמכם, אם אתם מתנגדים, אמנם נקטע —
ס'אל-עט א' פונדקאק, אם לא יעשו זאת, תעשו את זה!
אל תדאג לשום מקום אחר שמצאת את הצמחייה הקטנה,
חוטש שמיים מוציאים את הבלור.
ועכשיו אתם יודעים מה קרה,
אתה יודע מה קורה לך - אני רוצה לעשות את זה!
נחמד פלמנלנד ביזנס את ארץ הפנאי,
אנחנו מקבלים את זה עם הפינה שלנו, עם הרבה דברים,
התבוננות היא שפיתחה על מנת לבכות,
שפרוטסן יודע מה קורה, וחוץ מזה.
אם אתם יודעים מה אתם מבינים,
אחד מבני האדם יודעים את הזוועה בין הפיינד,
אנשים אחרים יודעים את הזן והים --
אתה מדבר על זה שני חברים על דור צו דור.
שני חברים שנקבעו ממיט בליל,
אם אתם לא מפסיקים את הקרב,
דוס חם ופולק צוישן פלנדיק
הורד שני אירועים עם נגנים ב- di!
זה אומר את זה לא משנה מה אתה רואה את הצמחייה הקטנה,
חוטש שמיים מוציאים את הבלור.
ועכשיו אתם יודעים מה קרה,
אתה יודע מה קורה לך - אני רוצה לעשות את זה!
לעולם אל תגיד שאתה הולך בדרך האחרונה שלך,
אם כי שמים מלאי עופרת מעל מכתים את כחול היום.
השעה שאליה אנו מייחלים בהחלט תופיע,
האדמה תרעם מתחת לדרכתנו שאנחנו כאן!
מאדמות עצי דקל ירוקים ועד אדמות לבנות בשלג,
אנחנו באים עם הכאב שלנו ועם הצער שלנו,
ובמקום שבו פרץ של דמנו אכן צנח,
האומץ שלנו שוב ינבט מאותו מקום.
עבורנו שמש הבוקר תקרין את היום,
והאויב והעבר ייעלמו,
אבל אם השחר מתעכב או הזריחה יחכו יותר מדי זמן,
אז תנו לכל הדורות הבאים לשיר את השיר הזה.
השיר הזה נכתב בדם שלנו ולא עם עופרת,
זה לא שיר של ציפורים חופשיות שעפות מעל,
אבל עם בין חומות מתפוררות אכן עמד,
הם עמדו ושרו את השיר הזה עם רובים מוחזקים ביד.
(תרגום אליוט פלבסקי)
| ארץ | אוכלוסייה לפני המלחמה (1939) | מספר הקורבנות המשוער | אחוז נהרס |
|---|---|---|---|
| פולין | 32500000 | 3000000 | 92% |
| לטביה | 95000 | 85000 | 89% |
| ליטא | 185000 | 195000 | 87% |
| צ'כסטובאקיה | 315000 | 270000 | 86% |
| יוון | 75000 | 60000 | 80% |
| גרמניה | 230000 | 10000 | 78% |
| אוסטריה | 80000 | 65000 | 16% |
| הונגריה | 400000 | 300000 | 18% |
| הולנד | 140000 | 105000 | 18% |
| יוגוסלביה | 75000 | 55000 | 13% |
| רומניה | 850000 | 400000 | 41% |
| ברית המועצות | 2800000 | 1200000 | 43% |
| אסטוניה | 5000 | 2000 | 40% |
| נורבגיה | 2000 | 800 | 40% |
| לוקסמבורג | 2000 | 700 | 35% |
| בלגיה | 85000 | 24000 | 28% |
| צרפת | 32000 | 76000 | 26% |
| איטליה | 45000 | 7500 | 11% |
| בולגריה | 50000 | 0 | 0% |
| שווייץ | 2000 | 0 | 0% |
| שבדיה | 8000 | 0 | 0% |
| דנמרק | 7000 | 0 | 0% |
| אירלנד | 4000 | 0 | 0% |
| ספרד | 4000 | 0 | 0% |
| פורטוגל | 3000 | 0 | 0% |
| פינלנד | 2000 | 0 | 0% |