צ'רניקה

אחד הדיווחים הטובים ביותר על חיי הכפר שיש לנו מגיע מאמן יהודי וניצול שואה, טובי קנובל פלוק, שצייר ותיעד את קהילת צ'רניקה בפולין (כיום בגבולות אוקראינה). צ'רניקה מילדותו של פלוק (שנות השלושים והארבעים) היה כפר של כ -2,500 תושבים, עם רוב אוכלוסייה אוקראינית, מיעוט גדול של פולנים, ורק כ -70 יהודים.

הכפר הזעיר היה ביתה של משפחתה במשך דורות והם חיו בבידוד יחסי מהקהילה היהודית. עם זאת, הם שרדו כיהודים לאורך הדורות. לא היה בית כנסת, בית ספר יהודי, רב, או שוחט (שוחט פולחני); צרכים אלה הביאו את המשפחה לנסוע לפודקמיאן, הקרוב ביותר שטטל.

פלוק מתארת בציוריה חיי יומיום של משאבים מוגבלים ומשימות מסובכות ומורכבות: כל פיסת עבודה דרשה הכנה רבה - לא היו מכשירים מודרניים לגיהוץ בגדים, אפייה, חקלאות או חימום הבית הקטן. אביו של פלוק עבד כרוכל וחקלאי, ואגר חיטה ביד עם חרמש פרימיטיבי. בתקופות הטובות ביותר הייתה למשפחה סוס ושתי פרות.

אחיו של פלוק, אהרון, נשלח לפודקמיאן ללימודים יהודיים וביקר בצ'רניקה רק בחגים ובאירועים מיוחדים. אחותם, סורסי, עבדה כמתלבשת מהבית, ולעיתים קרובות לקחה חניכים שגרו ואכלו עם המשפחה. טובי קנובל פלוק זוכר שלמד בבית ספר ציבורי פולני החל מגיל שש:

"יום הלימודים התחיל בתפילה דתית, ושאר הילדים חצו את עצמם. הרגשתי לא בנוח, וכמה מחברי לכיתה הקניטו אותי ואמרו שגם אני אצטרך לחצות את עצמי. זה הרגיז אותי מאוד, הייתי התלמיד היהודי היחיד בבית הספר".

בשבת, היא הייתה מחויבת ללמוד בבית הספר, אך בחרה שלא לעשות שום עבודה באותו יום.

אף על פי כן, היחסים בין המשפחה לשכניהם הלא-יהודים היו ברובם ידידותיים. פלוק מספרת כיצד שכנה אחת, קתרינה, וילדיה, עזרו במטלות ברחבי הבית, במיוחד שבת. בתמורה הציעה אמו של פלוק קצת כסף ועבודות תפירה למשפחה. ובחורף הזמינה אמה את הנשים האיכרות השכנות לביתה למסיבת מריטת נוצות:

"הם ישבו סביב השולחן וסיפרו בדיחות וסיפורים, נהנו בזמן שהעבודה נעשתה. לאחר מכן הגישה אמא תפוחי אדמה אפויים עם הרינג. הנוצות שימשו לייצור מיטות נוצות וכריות. מברשות מאפה עוצבו מזנבות אווז וברווז, והכננו אבקות נוצות מהכנפיים".

בצ'רניצה, כמו בכל קהילה יהודית, שבת זה היה מוקד השבוע. פלוק מתאר את ההכנות השגרתיות לארוחת שבת: קניית פריטי מכולת שלא גדלו בחווה (שמן, סוכר, מלח, פלפל), קשירת בשר (עוף או בקר) בקפידה, אפיית בשר חלה, ובישול הארוחה. "בשעות אחר הצהריים של יום שישי התחמם תנור העצים, והניחו שם את הצ'ולנט לבישול בן לילה לארוחת השבת. הבית היה נקי, וכולם התלבשו בבגדי השבת הטובים שלהם ובנעליים מלוטשות טריות".

עבור פלוק "צ'רניקה היהודית", מקום בו התגוררו רק 10 משפחות יהודיות מפוזרות (מתוך 100), שבו שימש בית הוריה כבית כנסת מאולתר, משקף את השקפת העולם העקשנית והשורשית שהיהודים האלה נשאו עמם. ניתן לחוש את קצב החיים היהודיים בכפר קטן דרך ציורי השבת, החגים והכנת המאכלים היהודיים שלה. עולם ילדותו של פלוק לא היה עולם הישיבה, בתי הספר היומיים והאינטלקטואלים, וגם לא כזה שכלל את התנועות הפוליטיות העכשוויות. עולמו היהודי של פלוק היה דומה לזה של האיכרים, חיים רחוקים מהמרכזות העירוניות הגדולות של התקופה שבין המלחמות. היא קוראת לנו להבין את החיים היהודיים הכפריים כפי שהיא רוצה לזכור אותם: כחיים שבעיניה היו אידיאליים עד שנהרסו כליל.