בוכך

שטטל של אינטלקטואלים וסופרים

אחת המורשת החשובות ביותר של בוכח לעולם היא הסופר שמואל יוסף עגנון, יליד ש.י. צ'צ'קס (1888-1970), שהוביל תנועה ספרותית עברית מודרנית הן בגליציה והן בישראל. בנו של סוחר פרווה חסידי מלומד, עגנון החל לכתוב שירים ביידיש ועברית בגיל שמונה והצליח לפרסם כמה מהם כבר בגיל נער. לאחר מכן פנה לסיפורים קצרים ורומנים - שנכתבו, בתחילה, ביידיש - שתיעדו את שטטל עולם נעוריו ואורח חיים מסורתי שלא יחזיק מעמד. הלל זידמן, מעריץ עגנון מבוך, תיאר את המחבר כ"ארכיונאי הספרותי של הציוויליזציה ההרוסה של יהדות גליציה, המסורות והיצירתיות שלה, כולם ממוסגרים באדיקות בלתי מופרעת ובאמונה פשוטה".

ככל שהתקדמו כישרונותיו, הפך עגנון מודאג יותר ויותר מאובדן דרכי חיים יהודיות עתיקות, אובדן האמונה היהודית וזהות משתנה ללא הרף. בשנת 1907, לאחר שפרסם יותר מ-70 סיפורים ושירים, עזב את בוכח והיגר לארץ ישראל, שם אימץ אורח חיים חילוני ואינטלקטואלי יותר וכתב בעברית. בין השנים 1913-1924 התגורר בגרמניה, שם כתב סיפורים בעברית ובגרמנית על אדוקים שטטל יהודים, וגייסו את הנוער היהודי לעבר ציונות.

בארץ ישראל כתב עגנון סיפורים ורומנים רבים נוספים, כולל אורח ללילה, המבוסס על ביקור שערך בבואך בשנת 1930, במהלכו נדהם מהנוף השומם והעגום להפליא חסר כל התקווה והחיוניות שזכר. בין עבודותיו החשובות ביותר היו חופת כלה, שני סיפורים, ו אדו ואנאם. עגנון קיבל את פרס נובל לספרות בשנת 1966.

דמות חשובה נוספת שיצאה מבוך הייתה עמנואל רינגלבלום (1900-1944), היסטוריון, פעיל, מורה וחבר פועלי ציון ארגון, שנאבק למען ההגנה והרווחה היהודית בוורשה לפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה. בנוסף לייסוד משותף ארגון לוחם יהודי בגטו ורשה עבד רינגלבלום כהיסטוריון עד מותו, וניהל חשבונות ארכיוניים עדכניים על חיי הגטו תחת השלטון הנאצי. הוא גם הקים את קבוצת עונג שבת בתוך גטו ורשה. יומניו של תקופה זו הם בין המפורסמים ביותר ששרדו את המלחמה.

רינגלבלום היה חבר במכון ייווו למחקר יהודי, ובתפקידו כהיסטוריון עמד בראש חטיבת המכון ההיסטורי שלו. הוא עבד בחזיתות רבות בבת אחת, בניסיון להגן על יהודי ורשה ולהזהיר את שאר העולם על מצבם הנורא.

עמנואל רינגלבלום היה גם נציג של פועלי ציון לתאריך ה-21 הקונגרס הציוני, שנפגש בז'נבה בשנת 1939, רגע לפני פרוץ המלחמה, ושם דחה את הקריאות להצטרף ליציאת היהודים לפלסטין, ובחר במקום זאת לשמור על תמיכה בקהילה שנותרה באירופה. הוא נבגד בשנת 1944 ולא שרד.

שטטל של ויכוח ופוליטיקה

אולי האקטיביזם הנלהב של רינגלבלום החל משום שבוך היה במשך עשרות שנים חממה של ויכוח דתי ופוליטי, ונהנה מכל תנועה מנוגדת של יהודים לאורך המאות ה -19 וה -20: חסידות, מנגנים (מתנגדים דתיים לחסידים, שהיו הרבים ביותר במאה ה -19), ו משקילים (יהודים נאורים, קטנים במספרם אך משמעותיים בהשפעתם). ההתפתחות הפוליטית של הקהילה הייתה מעניינת עבור השותפויות והסכסוכים המתמשכים בין הקבוצות השונות. בתחילת המאה ה-19, העשירים משקילים התנגד במרירות לפלישה החסידית, והרחיק לכת עד כדי להתלונן בפני השלטונות הפולניים עליהם. אבל, על פי רוב, הקהילה הפגינה שיתוף פעולה רב והרמוניה יחסית בהתחשב בריבוי הפוליטי והדתי שלה.

במהלך המאה ה-20, בונד, אגודת ישראל, מזרחי, ומפלגות אחרות התארגנו כל אחת בבואך היו אלה בעיקר הציונים שתפסו את דמיונו של זה של שטטל יהודים.