שם, יש גבעה
על פני שטח אינסופי של אדמה.
יושב אדם שבו הכל דומם
כלים חלודים בשתי הידיים.
פטיש מתעסק בחיקו,
שרוכי מחט מבעד לדרכם.
שתי לולאות נוספות וברז אחד נוסף,
צרו בזריזות זוג נעליים.
אמר לאיש: "נעליים, לכו עכשיו!"
הנעליים היפות מתחילות לעקוב
דרך שטחי האדמה האינסופיים.
נעליים היו מביאות ואז מחזירות,
רצונו של המאסטר הוא הפקודה שלהם.
נעליים יביאו לו כיכרות לחם,
נעליים יביאו לו צנצנות מלח,
סוליות מעייפות בכל דריכה
נעליים לעולם לא יעזו לעצור.
יום אחד הנעליים איחרו -
הם הגיעו לשער.
נעל ימין מקישה על השער,
הנעל השמאלית מקיעה על הרצפה
פותח להם דלת.
יושב שם ילד על אבן
עניים ויחפים, לבד.
שם יישארו הנעליים,
לעולם לא ייעלם יותר.
והאיש על הגבעה,
מחכה ומחכה,
ועדיין מחכה שם.
אַחַבָָּּה, אַחַטָאָה איז אַחֵר בארץ
אַחַבָָּּה, אַחַטָאָה איז אַחֵר בארץ
אני אשמח, אשתלט על זה,
צאצט אח שוכן אויפן ברחוב
מיט אהיה הראשון, מיט אַחֵר ל.
כשהיא נטענת על כך,
הוא ישר למעלה, אל תוך כדי כך,
אני רואה את זה, אני רואה את זה,
הוא יראה לך את האומה שלך.
זא-גט דוריאד שוסטארט:
תעזרו לכם, תגידו!
הוא יאהב את האב שלך,
ואחרי הכל, הוא נאלץ לחטוף את האקדח,
וכאשר הוא יכלה את האש,
ואתם שואלים את השיר הזה.
הוא יזכה לתקוף את הברך,
אתה צריך לעשות את זה כדי לשכנע אותך,
אני רוצה לשכנע אותך
פּוֹסֶר דָאָשׁוּר שוכן על פני עינינו.
כל אחד מאיתנו לא יכלול את זה,
אנחנו לא יכולים לאכול אותם בשטיפה חיה.
יש לך את הרעש של פנקס המשחקים: אימא,
אם תתקלו בפניכם, אתם יודעים,
הוא נאלץ לבטא את פקידתו.
אתה יכול לראות את זה, אם אתה מתעלף,
על גבי ידו, נתקע, צנח למעלה ולצנח.
אם הוא משכב על השטיפה שלו,
עברנו את העטיפה על גבי השעה.
על גבי דער שוכבת אויפן בארץ
וואו-נורט, הוואר-נורט,
אוון ווארט, הוואראנט.